השמאל הנאור

יש משהו מוזר בשמאל הנעלב מדבריו (הפוגעניים באמת) של הימין, המכנה את אנשי השמאל בכינויים מכינויים שונים. השיח אכן אלים למדי. אבל מי הם המעליבים? האם המדובר בפרופסורים מהאקדמיה, באנשי היי טק, רו"ח וכלכלנים? הרי מאחורי המילים הבוטות והאלימות בדרך כלל מסתתרות דמויות השוליים, המדוכאים, אלה שהוצאתם(/נו) אותם ממזמן מטווח הלגיטימיות, אלה שדעותיהם היו זמן רב לאסורות לביטוי בחברתנו הנאורה. ואם לפלסטינאים אתם מוותרים על סכינאות וזריקת אבנים, כי מה יש להם לילדים אלה בחיים פרט לזריקת אבן פה ושם, הרי פרק שעשועים אנו אוסרים עליהם לבנות - למה שלא תבינו גם את השוליים האחרים, שגם אותם יצרנו - במידור, באטימת אזניים, בגירוש מהזירה הציבורית. בגלל העילגות, אי הכרת מונחי בסיס בתרבות העולמית (המערבית), צרות האופקים, אי קבלת האמנות העכשווית, הצורך הנואש להשתייך לקבוצה חזקה כלשהי, חזקה במובן הפיסי, כזו שיכולה להם לכל האויבים הצובאים על גבולותינו, - שגם להם אנו נזקקים, כי אם לא הם, לבטח חיינו היו מלאים יותר, מאושרים יותר, בריאים יותר, ואם אינם קיימים, כי אז מי אשם שחיינו הם כאלה? יש איזה חוסר עקביות, בקיצור
הימין יותר עקבי - הרי הוא בעד האלימות ונגד התרפסות ו"קבלת האחר". לכן לא אכפת לו שמעשיו מביאים לאלימות מהצד השני - כמה שיותר, יותר טוב. והחזק יותר ינצח. לא מצאתי כאן סתירה לוגית גם בהסתמכותו על התומכים הקיצוניים יותר, הנוטים לשיח האלים. כפי שהוא משתמש באלימות כלפי אויביו מבחוץ, כך ראוי להכות באויביו מבפנים. כפי שהאויבים מבחוץ הם תת-אנושיים, פראיים ולא ראויים לרחמים (לפחות לא במידה שקבוצתו ראויה להם), כך האויבים מבפנים הם בוגדים והוציאו את עצמם במעשיהם מהקבוצה המיוחסת (היהודים, לצורך העניין) ולכן גם הם תת-אנושיים, לא ראויים לרחמים באותה מידה כמו קבוצת המקור וכו וכו
משהו כזה