הבחירה שלו

-     שונא את עצמי, אני שונא את עצמי! - הוא מלמל בנימה של ייאוש, קובר את ראשו בידיו, המונחות על המפה הפרחונית.

קם, חצה את המטבח, הביט מהחלון, הפתוח לרווחה, אל החצר הרחוקה, שטופת השמש האביבית, שב אל מרכז החדר האפלולי, וחוזר חלילה.

לאחר שתיקה ממושכת, זו שישבה ליד השולחן לקחה שאכטה, ואמרה:

-          טוב, אז תתאבד.

חברהּ עצר, הסתכל עליה בפליאה, כאילו הרעיון היה חדש לו. הוא חשב עליו מספר דקות, אחר כך משך בכתפיו, גיחך, שוב משך בכתפיו, והמשיך לצעוד.

לאחר כשתי דקות, כאשר צעידתו הביאה אותו אל החלון בפעם המי יודע כמה באותו הבוקר, לפתע העלה את רגלו האחת על האדן, כמו מודד אותה. הניף את גופו והניח על האדן את הרגל השניה. ביושבו על אדן החלון על רגליו המקופלות, כמו ציפור ענקית, זרק מבט מעבר לכתף, על חברתו, - וקפץ.

זו שישבה ליד השולחן לקחה עוד שאכטה - ושקעה בהרהורים.

סירנות.

כל כך פשוט.